​הבהרה : כל התוכן באתר זה מיועד לצרכי עיון והעשרת הידע האישי. אין לראות בכתוב קריאה לגרימת נזק או אובדן כלפי אדם או גוף ציבורי. אלימות בכל צורה היא פגיעה לא מוסרית באחר ואנו מגנים אותה לחלוטין.

אנרכיה - המלה שאסור להגיד

אם הייתי מספר לכם שאני אנרכיסט, מה הייתם חושבים עלי ? סביר להניח, שאם אתם אזרחים מן השורה, המילה אנרכיסט מייצגת משהו מאוד שלילי בעבורכם. אדם פרוע, לא מוסרי, אלים, חסר גבולות, אנוכי ובעל הרגלים מגונים שאינם מקובלים בכל חברה מודרנית. התפיסה הזו כנראה הושרשה עמוק בתוך התודעה שלנו על ידי אלו שיאבדו את עבודתם אם אנרכיה אכן תתקיים. אלה בני אדם פרועים, לא מוסריים, אלימים, חסרי גבולות ואנוכיים. או במילה אחת, פוליטיקאים. כדי להבין מהי אנרכיה באמת, נתחיל מהמשמעות הישירה של המילה. אם נשווה אותה למילה דומה אחרת, מונרכיה, שמשמעותה "שלטון יחיד". המילה מורכבת משתי מילים ביוונית : μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט. מערכת של מלוכה, נחשבת למונרכיה. מכיוון שבמערכת כזו יש שליט יחיד על כל הממלכה. המלה אנרכיה מתארת מצב שבו אין שליט, או שליטים. בפשטות, אף אחד לא שולט על אף אחד. הפירוש מיוונית : arcos פירוש המילה היא "שליט" ותוספת an בתחילת המילה מפורשת "ללא". אנרכיה - ללא שליט. ואכן, השאיפה של אנרכיסטים היא להתקיים בעולם שבו אין שליטים. אף אדם לא שולט על אף אדם והכל נעשה אך ורק מרצון ובאופן התנדבותי. התפיסה הזו, היא בהכרח הצורה המוסרית היחידה שבה אפשר להתקיים. מכיוון שכל צורה אחרת שמכילה שולטים ונשלטים בהכרח מתבססת על אלימות וכפיה.

רוב מוחלט של בני האדם, לא מעיזים בכלל להעלות על דעתם רעיון כזה. והמעטים שיקחו את הזמן להרהר באנרכיה, כנראה ישללו אותה על הסף. מאוד קשה לנו להאמין שאפשר להתקיים כחברה כשאף אחד לא שולט עלינו. בנוסף, אנחנו לא רואים דוגמא בהווה או בעבר של בני אדם במצב של אנרכיה מוחלטת. אפשר כמובן, אם מסתכלים היטב, לראות תחומי חיים נכבדים שבהם אנחנו מתנהלים באנרכיה מוחלטת. כשהולכים לקניון למשל, בוחרים לקנות ג'ינס וחולצה במידה ובצבע שרצינו וכמובן מהמותג שבחרנו. היה נראה לנו מאוד מוזר, ואפילו מכעיס אם פוליטיקאים היו כופים עלינו לקנות רק חולצה מסוימת ורק בצבע אחד. זה הרי לא מקובל שמישהו אחר ישלוט על ההחלטות האישיות שלנו כשאנחנו עושים קניות. דוגמא נוספת היא מערכות יחסים. אנחנו בוחרים את בן או בת הזוג שלנו והם כמובן בוחרים אותנו. הכל נעשה בצורה התנדבותית ואף אחד לא כופה את רצונו באלימות על הצד השני. הייתם יכולים לדמיין מצב שבו פוליטיקאים יקבעו בעבורכם עם מי להתחתן ? אף אדם לא היה מסכים מרצון לרעיון כזה. אז למה בתחומי חיים אחרים בני אדם במשך שנים רבות מסכימים להשלט על ידי פוליטיקאים בצורה אלימה ?

אלימות, שאינה מקובלת כדרך מוסרית על פי כל אמת מידה, הופכת לדבר מקובל ומובן ברגע שאנחנו נמצאים במערכת פוליטית. למרות שאלימות קיימת בכל התחומים הנשלטים על ידי פוליטיקאים, הדוגמא הבולטת ביותר היא "מיסים". אלה הם תשלומים שנלקחים מהאזרח במקרה הטוב תחת איום ובמקרה הרע באלימות ממשית וסיכון חיים. ה"מדינה" בעצם דוחפת את ידה בכח לכיס שלנו ולוקחת את הכסף שהרווחנו בעמל כפינו. אם נבחר לא לשלם את המס, יתריעו בפנינו שעלינו לעשות את זה באופן מידי. אם נבחר להתעלם מההתרעות האלה, סוכני הממסד יופיעו בפתח הבית וידרשו מאיתנו להתיצב למשפט על ה"פשע" שביצענו. המשפט כמובן יערך מול שופט מטעם אותו ממסד שקבע את אותם חוקים. במקרה הזה, אם נבחר שלא להגיע, סוכני הממסד יחרימו את רכושינו ויקחו אותנו לכליאה. אם נתנגד ללכת למתקן הכליאה, תופעל עלינו אלימות. ואם ננסה להגן על עצמינו מפני התוקפים, הם כמובן יגבירו את רמת האלימות עד לשימוש בכח הרג. אז השורה התחתונה היא, אם נסרב לשלם מיסים בכל מחיר, המחיר הוא החיים שלנו. קשה לפעמים לראות את השרשרת הזו, אבל כשמבינים אותה, אי אפשר להגיע לשום מסקנה אחרת מלבד שאנחנו חיים עם אקדח מכוון לראש באופן תמידי.

ומה אם אני מעוניין לשלם מיסים ? הכסף הזה הרי משמש לרווחת הכלל. לבניית הכבישים, להקמת בתי ספר, למערכת הבריאות ולהגנה על האזרחים. גם זו גישה מקובלת על אזרחים רבים שבתמימותם ממשיכים לתמוך במערכת של שיעבוד ואלימות. אנרכיסטים, מטבעם שואפים לשוק חופשי. זה מצב שבו כל יזם יכול להציע את השירותים או המוצר שלו, והצרכן יכול לבחור לקנות את המוצר או השירות הטובים ביותר ובמחיר המתאים ביותר עבורו. למעשה, הצרכן בשוק חופשי יכול לבחור גם לא לרכוש את המוצר בכלל. וזה הביטוי של חופש בשוק חופשי. ה"מדינה" לעומת זאת, לא מציעה לנו שירותים, היא כופה אותם. וכמובן שאין לה מתחרים באותו שוק. ה"מדינה" היא הספק היחידי של אותו שירות ואין לנו את החופש לא לקנות ממנה אותו. שירותי בריאות למשל, זהו סוג שירות שרובינו נזדקק לו בהמהלך חיינו. קיימת אפשרות לרכוש שירותי בריאות באופן פרטי. זאת אומרת שאני יכול להגיע לרופא מומחה באופן פרטי ולקבל ממנו שירות בתשלום. אבל זה לא פותר את הבעיה של כפייה אלימה מצד ה"מדינה". מכיוון שגם אם בחרתי לקנות את השירות מספק אחר, אני עדיין מחוייב תחת איומי אקדח לשלם ל"מדינה" בעבור השירות שלה. גם אם אני לא מעוניין בו. אם אין לנו בחירה חופשית, והכל נעשה תחת איומים באלימות, זה בהכרח לא מוסרי. ומי רוצה לשתף פעולה עם גוף שאינו מוסרי ?

האם אפשר אחרת ? אם נדמיין שמחר בבוקר באופן קסום התבטלה ה"מדינה", ובאמת, כל אחד חופשי מכפייה אלימה. יש לנו את היכולת לקיים סדר חברתי מאורגן ומתפקד בכוחות עצמינו ? לסלול ולתחזק כבישים, להגן על החלשים ולהסתדר אחד עם השני ? גם במקרה הזה, שוק חופשי בהכרח יוכל להתקיים ביעילות רבה ולשמור על הסדר החברתי. בסופו של דבר, ה"מדינה" לא בונה כבישים, אלה בני אדם שבונים אותם בהוראת ה"מדינה". אותם בני אדם יוכלו לעשות את אותו הדבר ויהיו בעלי מוטיבציה גדולה יותר לעבוד כשהם יודעים שכל הכסף שהם מרוויחים הולך אליהם ולא ל"מדינה". רופאים יכולים למכור שירותי רפואה בלי קשר לקיום "מדינה". ובהיעדר שוק ריכוזי שהוא תוצאה של "מדינה", סביר להניח שנקבל את שירותי הרפואה המתקדמים ביותר במחיר המשתלם ביותר. גם אם רוב בני האדם לא יוכלו להרשות לעצמם להקים כביש באופן פרטי, יש בעלי הון שיכולים להקים פרויקטים כאלה. ולהם גם יהיה אינטרס לעשות את זה בצורה הטובה ביותר ובמהירות הגבוהה ביותר. כל אדם שירצה להשתמש בכביש, יוכל לעשות את זה בתשלום. בדומה לכבישי אגרה שכבר קיימים היום. והכי חשוב, מי שלא מעוניין להשתמש בכביש, לא מחויב לשלם עליו. באופן הזה ניתן להתנהל בכל תחומי התעשיה והמסחר. שוק חופשי כמרכיב מרכזי בחברה אנרכיסטית נותן אלטרנטיבה עדיפה לריכוז הכח וההון בידי פוליטיקאים.

מה עם עבריינים אמיתיים ? שודדים ורוצחים. איך נוכל להגן על עצמינו מפניהם ללא "מדינה", משטרה ובתי כליאה ? זוהי שאלה שמדאיגה הרבה אזרחים מן השורה. התפיסה שהמוגנות שלנו היא תוצר של התערבות ה"מדינה" היא אחת התפיסות השגויות שמשמרות את מערכת השיעבוד במשך שנים. אם מדובר על שודדים, אפשר להניח שהאינטרס הברור שלהם הוא רווח כספי. אלה בני אדם לא מוסריים שמוכנים להרוג בני אדם אחרים בשביל רכוש או כסף. אם לא היה נכפה עלינו להעביר יותר מחצי מרכושינו ל"מדינה", אני בטוח שזה היה מצמצם לפחות בכמה אחוזים את כמות השודדים בחברה. רק מכיוון שבצורה הזו תהיה רווחה כלכלית ליותר בני אדם. דבר נוסף הוא הזכות להגנה עצמית. זו הזכות שנשללה מאיתנו על ידי ה"מדינה" והיא מחזיקה אותנו חסרי אונים מבחינת היכולת להגן על עצמינו. מה היה קורה אם כל אחד ואחת מאיתנו היו נושאים נשק ? איך זה היה משפיע על שיקול דעת של רוצחים, שודדים ואנסים ? אני מאמין שכל אלה, היו שוקלים לפחות פעם נוספת את הכוונות שלהן. ובמידה והיו אכן יוצאים לפעולה שלהם, סביר להניח שלא היו מסיימים בחיים. נקח לצורך הדוגמא סיטואציה אמיתית. אדם נמצא בביתו בלילה ולפתע מבחין בכנופיה חמושה שפורצת את הגדר. הם מוכנים לפגוע באדם, במשפחתו וברכושו. במצב כזה, רוב האנשים מאמינים שכדאי להתקשר למשטרה. רוב האנשים גם יסכימו שזה לא יציל אותם באותו רגע. משגר רימונים ומכונת ירייה על אדן החלון לעומת זאת, יעשו את העבודה בצורה מושלמת. וסביר להניח, שכנופיות מהסוג הזה, ישמעו על גורלם של הקודמים. הם יהיו פחות להוטים לפעול כנגד בני אדם אחרים. הזכות להגנה עצמית היא עוד מרכיב משמעותי בקיום של חברה אנרכיסטית. בנוסף, בהיעדר "מדינה" אין מניעה מאדם או קבוצה לקנות שירותי הגנה. חברות אבטחה פרטיות יוכלו להציע את שירותיהן ולהגן על משפחה או קהילה. מכיוון שמדובר בשוק חופשי, נוכל לצפות שרמת השירות ושנקבל והיחס למחיר יהיו לא פחות ממעולים. האינטרס הברור של אותה חברה יהיה למכור יותר מחברות אחרות שמתחרות על אותו שוק. ולכן, יעשו את הטוב ביותר בעבור הלקוח. דבר שלעולם לא קורה עם אירגונים מטעם ה"מדינה", כמו משטרה למשל.

מה לגבי האוכלוסיות החלשות בחברה ? אביונים, בעלי מוגבלויות, זקנים וחולים. מי ידאג להם אם לא ה"מדינה" ? מדניות רווחה שמתקיימת אצלינו ובמקומות נוספים, נתפסת אצל רוב בני האדם כדבר החיובי ביותר שה"מדינה" עושה למען אזרחיה. אפילו בני אדם שמתנגדים לחלוטין לפוליטיקאים המושחתים, יוכלו לומר בביטחון ובגאווה שהם שמחים לשלם בעבור עזרה לזולת. הבעייתיות עם מדיניות הרווחה הזו, בעיקר בתחום החינוך ושימור העוני, היא בלתי נתפסת. אבל גם אם נשים את הדברים האלה בצד, אי אפשר להתעלם מהעניין המוסרי. ל"מדינה" אין הכנסות משלה. היא לא גוף יצרני. זאת אומרת, שהעזרה שה"מדינה" נותנת בצורה של שירותי רווחה, היא לא עזרה בכלל. מדובר באותו כסף שנשדד מהאזרחים. אין ספק שלעזור לחלשים זו מעלה חשובה ביותר וכל אחד כאינדיבידואל ירצה לעזור לקרובים אליו אם הם נקלעו למשבר בריאותי או כלכלי. דבר זה מתאפשר ללא הפרעה בחברה אנרכיסטית. ובאופן טבעי, האחריות הזו היא שלנו כבני אדם אמפתיים. אבל ככל שלא נרצה, זה לעולם לא יהיה מוסרי לכפות על אדם אחר לשלם את החשבונות שלי, ולא משנה עד כמה אני חולה או מסכן. גם במקרה הזה, שוק חופשי הוא מרכיב מרכזי. מכיוון שאם הסרנו את מונופול ה"מדינה" על שירותי רווחה, אין מניעה להקים אירגוני סיוע וצדקה התנדבותיים וכל אדם יוכל לבחור איפה הוא רוצה שים את כספו במידה שחשוב לו לתרום לזולת. סביר להניח שבחברה אנרכיסטית, אירגוני צדקה שיפעלו בצורה מושחתת וממניעים שליליים, לא יוכלו להמשיך להתקיים מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא ירצה לשלם להם.

דמוקרטיה. מילה אחת, שקר גדול. מה העניין עם דמוקרטיה ? ולמה אנחנו חושקים בה כל כך ? אזרחים מן השורה יטענו שמאחר ואנחנו נמצאים תחת שלטון דמוקרטי, אנחנו "הרע במיעוטו" . זה נכון שאנחנו לא חופשיים לגמרי, ואין לנו את כל הזכויות, אבל אי אפשר להשוות בכלל למדינות אחרות שבהן מתקיימת דיקטטורה. המציאות היא, שלעיתים מדינות דיקטוריות עלולות להיות חופשיות יותר ממדינות דמוקרטיות. הצורה שבה השלטון מתנהל רק מכתיבה את הצורה שבה המערכת מנצלת את האזרחים. בדמוקרטיה, הדברים עובדים בצורה שעלולה להיראות "הוגנת", אך אם מקלפים קצת את השכבות ומסתכלים פנימה, אפשר לבין מהר מאוד שזו שיטת שיעבוד אחת מיני רבות ותו לא. שלטון העם, זה מה שאומרים לנו. אבל מי הוא "העם" ? הרי בני האדם הם אינדיבידואלים עם רצונות שונים. האזרחים, נותנים את הכח לנציג שאמור להוציא לפועל את רצונם. אז מה שקורה, זה שכל קבוצה רוצה להרכיב "ממשלה" שתפעיל את הכח כנגד קבוצה אחרת כדי לכפות את רצונם. זאת אומרת שחופש בחירה, בטוח אין בדמוקרטיה. לדוגמא : קבוצה דתית אחת רוצה שהמדינה תתן תקציבים לבתי המדרש שלה. הקבוצה הזו באמצעות כח ההצבעה שלה מעלה נציג או מפלגה לשלטון והם כמובן מעבירים את הכסף מה"מדינה" לבתי המדרש. יש כאן טעות. כי הרי ל"מדינה" אין הכנסות משלה. אז מאיפה הכסף הזה מגיע ? הוא מגיע מהמיסים, אותו כסף שה"מדינה" שודדת מהאזרחים. קבוצה שניה של אזרחים, מעוניינת לשים את הכסף על חינוך חילוני, כי זה מה שחשוב להם. אבל בפעם הזו, הנציגים שלהם לא הצליחו להתברג במשחק הפוליטי. אז עכשיו הקבוצה החילונית למעשה מממנת את בתי המדרש שאף אחד מהם בכלל לא משתמש בהם. זה מצב שיכל להיות מצחיק אם לא היה כל כך עצוב. דמיינו שאתם הולכים לעיר אחרת, לשכונה מסוימת ומוסרים שם את כספכם כדי שאותם אנשים יוכלו באותה עיר ובאותה שכונה לבנות בית ספר לילדיהם. לא תעדיפו להשקיע את הכסף שלכם בילדיכם ? זו רק דוגמא אחת, אך כמובן שיש רבות. דמוקרטיה בצורה פשוטה, זה היכולת של קבוצה אחת להשתמש בכוחה של המדינה כדי לכפות את רצונה באלימות על קבוצה או קבוצות אחרות בחברה. וזה תיאור שלא מתייחס בכלל לכמות השחיתות השלטונית הקיימת במערכת כזו מעצם קיומה. אז נכון שהיה יכול להיות גרוע יותר, אבל אפשר להגיד על כל דבר שיכל להיות גרוע יותר. זה לא אומר שצריך לקבל התנהגות אלימה ולא מוסרית כדרך חיים לגימית. מה שלא מוסרי, הוא לא מוסרי. אין דרך לעקוף את זה.

ומה עם… ? מה עם מה ? איך נפטור בעיות כאלה ואחרות של ריב בין שכנים ? כל אחד יעשה מה שבא לו ? זה יהיה אסון ! בני אדם ירצחו אחד את השני בלי סוף. הדם ישפך ברחובות ! אנחנו הרי לא מסוגלים להתנהל בכבוד ואדיבות אם לא כופים את זה עלינו. זה טיעון אחרון של אזרחים מן השורה שמודאגים מהמלה אנרכיה. איך נוכל לפתור את כל הבעיות בין אדם לחברו ? מה עם מישהו נטש את ילדיו ? הוא צריך לשלם בעבורם ? ואיך מוודאים שזה אכן יקרה ? ומי אחראי על זה ? ובכן, אלה בהחלט שאלות ראויות שצריך לשאול. אבל חשוב גם להיות מחוברים למציאות. חברה אנרכיסטית לעולם לא תהיה עולם מושלם, ממש כמו שהעולם כיום לא חף מאי צדק ופשע. האם יהיה הגיוני לשאול אזרח מן השורה, מה יהיה אחוז המס שהמדינה תדרוש ממנו בעוד 100 שנה מהיום ומה יקרה במידה והוא יסרב לשלם ? מה הסיכוי שמישהו יוכל לחזות דבר כזה בצורה מדויקת ? חוסר היכולת של האנרכיסט למצוא פתרון מושלם לכל בעיה שעלולה לצוץ, משמש פעמים רבות כתירוץ לאזרחים מן השורה להגיד "הנה, הוכחתי לך שזה לא יכול לעבוד". זה הרי מגוחך, לאף אחד מאיתנו אין פתרון מושלם וחד משמעי לכל בעיה. מה שכן, אפשר להסתכל על ההיסטוריה ולנסות להסיק ממנה. אנחנו יודעים שרוב מוחלט של הפשעים נגד בני אדם, רצח, אונס, שוד, חטיפה ועינויים, בוצעו על ידי ממשלות ולא על ידי בני אדם חופשיים. אנחנו גם יודעים שבני אדם חופשיים, ידעו לאורך ההיסטוריה להתמודד ולפתור בעיות מורכבות ביותר על ידי שיתוף פעולה התנדבותי ורצון ליצור עולם טוב ומוסרי יותר.

אם קראת עד לכאן, בוודאי הבנת ששליטה של אדם על אדם אחר תחת כפייה אלימה, היא לעולם לא מוסרית. אז לפני שנוכל לדון יחד על איך נתקיים בחופשיות ללא "מדינה", אפשר להסכים שאין לנו צורך ב"מדינה" ?

השיטה הדמוקרטית, היא שלטון העם (שלטון הרוב), אך היא עדיין מתחשבת במיעוטים ומאפשרת להם חופש יחסי. המערכת הדמוקרטית אמנם לא מושלמת, אבל היא הרע במיעוטו. הדרך הטובה ביותר לנהל חברה פוליטית. לכל אזרח יש את היכולת להשפיע ולשנות את המערכת. השליטים הפוליטיים מתחלפים בכל כמה שנים ונבחרים שליטים חדשים על ידי האזרחים בבחירות דמוקרטיות. האזרח נותן את קולו למועמד שמיצג אותו ומבטיח לקדם את הדברים החשובים בעבורו. אם לא הייתה כאן דמוקרטיה, כנראה שהייתה כאן דיקטטורה וכולנו היינו סובלים. ולכן, שימור הדמוקרטיה הוא ערך עליון שיש לטפח ולהאדיר. אלה טיעונים לגיטימיים לכאורה של אזרחים מן השורה. כאלה שנולדו וגדלו לתוך מערכת דמוקרטית בתוך חברה פוליטית. אלה אזרחים שברוב המקרים כבר מושקעים במערכת עצמה עד כדי כך שהם חוששים להפסיד את מעמדם במקרה של ביטול החברה הפוליטית. המציאות, לעומת זאת, מכתיבה אמת אחרת וכואבת. מכיוון שדמוקרטיה, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה מערכת שמשרתת אזרחים. ואת זה ניתן כמובן להדגים בצורה חד משמעית.

אם נדמיין לרגע שכל פועלם של פוליטיקאים, הוא דאגה לאזרח, הם יעשו בדיוק את מה שהבטיחו בבחירות ויקדמו את האינטרס ה"ציבורי". האם מצב כזה הוא הוגן ? והאם האזרחים יהיו חופשיים ? החברה מורכבת מאינדיבידואלים בעלי צרכים ורצונות שונים מאוד. ולכן, בשום צורה דמוקרטית לא ינתן חופש אמיתי. למעשה, המשחק הדמוקרטי כולו מבוסס על כפייה אלימה כשכל אזרח או קבוצה של אזרחים, מנסים להטות את המאזניים לכיוונם ובכך להשתמש בכוחה של ה"מדינה" על מנת לכפות את רצונם על קבוצה אחרת. הכפייה נעשית בכל מיני דרכים, החל מחלוקת ההון הציבורי באופן לא הוגן ועד הפעלת אלימות כלפי מי שלא מעוניין לתרום את חייו ל"מדינה". בתשלום המס ל"מדינה", האזרחים מוכרחים למסור את כספם לקופה ה"ציבורית". הכסף הזה ישמש להשקעה בתחומים שונים על פי החלטת ה"מדינה". הכסף ישמש גם להפעלת אותם מנגנוני כפייה כנגד האזרח. אין כאן בחירה ומעולם לא הייתה. ישות פיקטיבית כמו "מדינה" שלוקחת את רכוש האזרחים על ידי שימוש באלימות, לעולם לא תהיה מוסרית, גם אם נשתמש במלה "דמוקרטיה".

ובכל זאת, פוליטיקאים הרי לא באמת עושים את מה שהבטיחו לאזרחים. המשפט הזה עתיק לפחות כמו הדמוקרטיה עצמה. והוא נכון היום כמו שהיה נכון בזמן האימפריה הרומית. אז את מי פוליטיקאים משרתים אם לא את האזרח ? בשביל לענות על השאלה הזו, צריך להבין איך המשחק הזה עובד. בעולם חופשי, מנהיג הוא מי שבני אדם אחרים בחרו ללכת אחריו ולתמוך בו מתוך אמונה שהוא יביא אותם לשגשוג. בחברה פוליטית, "מנהיגים" הם מי שאנחנו יכולים להיחשף אליהם דרך המדיות השונות. בחברה כל כך גדולה, איך יתכן שמעטים "ינהיגו" כל כך הרבה אחרים ? אדם שלא משתמש בטלוויזיה, רדיו, אינטרנט, עיתונים, סביר להניח שלא ידע מי הם הפוליטיקאים השולטים כרגע (אלא אם כן, אדם אחר שכן מעודכן במדיה, יספר לו). חלק מהפוליטיקאים הם בעלי עבר "מרשים" כלשהו, למשל אנשי מלחמה מעוטרים או בעלי עסקים מצליחים, אבל לא כולם. לרוב הפוליטיקאים יש כסף משלהם, ולא מעט. אבל בשביל להגיע לתודעה ציבורית, בשביל שבאמת יכירו אותם ויצביעו בעבורם בבחירות, הם צריכים פירסום. ופירסום עולה כסף, המון כסף. פוליטיקאים לא יסכנו את ההון האישי שלהם בשביל זה. ולכן, הם מסתמכים על "תרומות". גופים פרטיים, חברות מזון, תרופות, בשר, אנרגיה וכו'.. חברות פרטיות שכאלה מעבירות כספים לפוליטיקאים תחת הכותרת "תרומה לקמפיין" ובאופן רשמי, זה חוקי לחלוטין. אותן "תרומות" הן האמצעי היחיד של פוליטיקאים לקדם את עצמם לתודעת ה"בוחרים". ומה האינטרס של כל אותן חברות פרטיות לתת כסף לפוליטיקאים ? מה מקבלת חברת מזון מהפוליטיקאי בתמורה לכסף שלה ? באופן רשמי, אסור ליצור הסכם בין פוליטיקאי לחברה פרטית, זה הרי יהיה לא הוגן. אבל באופן לא רשמי, כמובן שיש הסכם והבנה. אף אחד לא יתן את הכסף שלו בלי שהוא מקבל משהו בתמורה. בבוא העת, כשהפוליטיקאי יגיע לעמדת כח, יפנו אליו שדלנים (לוביסטים) שונים ויבקשו ממנו לשנות רגולציות וחוקים שונים כך שאותן חברות יוכלו להתעשר על חשבון האזרחים. לאפשר או להגביל ייבוא של מוצרים מסוימים, להחיל או לבטל מס מסוים, לייצר או לבטל משרות ממשלתיות כדי להעביר את כספי הציבור לאותן חברות. הפוליטיקאי כמובן לא מחויב להסכים. אבל במידה והוא לא ישתף פעולה עם השדלנים, שמו ה"טוב" יהרס. הוא יתפס בעיני אותן חברות כאדם שאי אפשר לסמוך עליו וכנראה שהוא לא יקבל יותר מימון מאף אחת מהן. דבר שיגרום להתרסקות פוליטית וסיום הקריירה. ולכן, הפוליטיקאי יעדיף תמיד לשרת את הבוחרים שלו, את אלה שתמכו בו והביאו אותו לעמדת הכח. התבלבלתם ? אולי כדאי להסתכל על המצב מזווית שונה, כשאתם "בוחרים" במועמד ל"ממשלה", אתם נותנים את הקול לאדם שכבר נקנה על ידי מישהו אחר. כבר מעצם ההליך הדמוקרטי, אין אפשרות לבחור אדם שישרת את האזרחים, מכיוון שכל הקיום של הפוליטיקאי מתאפשר רק על ידי כך שהוא משרת חברות פרטיות. המון מחסור וקושי כלכלי בתוך חברה פוליטית הם בעצם תוצאה של הינדוס מלאכותי שנגרם בגלל אותו שיתוף פעולה בין פוליטיקאים לחברות פרטיות. אבל זה כבר נושא בפני עצמו.

מה לגבי שינוי המערכת מבפנים ? האם זה אפשרי ? אני מאמין שכן. וכמו כל דבר בחיים, השאלה היא מה המחיר. אם למשל רציתי להפחית את המס שה"מדינה" לוקחת בעבור פירות מיובאים, זה כמובן כדי שיהיה לי נח יותר לחיות ולרכוש מזון. אני צריך להתחיל מחאה ציבורית, כי הרי דמוקרטיה היא שלטון הרוב, ולכן, החלטה תתקבל בהתאם לרוב. אז אני אתחיל מקמפיין רציני ברשתות חברתיות, אדאג לאסוף כמה שיותר אנשים להפגנות ואשקיע את מירב זמני בנושא הזה. אני גם אכין עצומה ואחתים כמה שיותר אזרחים עליה כדי להוכיח לפוליטיקאים שהרבה אחרים חושבים כמוני. את העצומה אני אשלח לכמה שיותר פוליטיקאים. יש סיכוי לא רע שאחרי כמה שנים והשקעה לא מבוטלת, ה"מדינה" תסכים להוריד או להפחית את המס על פירות מיובאים. ואני אחסוך כמה שקלים בשנה. האם ההשקעה הייתה משתלמת ? כמובן שלא. ומה עשו כל בעלי ההון שמממנים את הפוליטיקאים בזמן הזה ? הם כבר מצאו שלל פתרונות כיצד לעשוק אותי בדרכים יצירתיות חדשות. את זה הם עשו על יד שימוש בכוחה של ה"מדינה" כפי שכבר תיארתי. זה לקח מהם הרבה פחות השקעה וזמן. כי הפוליטיקאים כבר קנויים על ידם. הדעה הרווחת בקרב אזרחים מן השורה, שיש להם יכולת להשפיע ולשנות את המערכת, היא נכונה במידה מסוימת, אבל לא מעשית בכלל. הכלים הדמוקרטים שה"מדינה" מאשרת לאזרח להשתמש בהם, יהיו יעילים ככל שלאדם יש יותר הון. מצב כזה מאפשר לבעלי הון לקבע ולהעצים את מעמדם כבעלי שליטה בחברה הפוליטית. ומצד שני, לא מאפשר התקדמות משמעותית בשוק ללא שימוש בכוחה של ה"מדינה" נגד אחרים. מה היה התהליך שהייתי צריך לעבור אם למשל החלטתי לא קנות בגד מיצרן X ולעומת זאת, לקנות מיצרן Y ? סביר להניח שפשוט הייתי עושה את זה. באותו יום הייתי מגיע לחנות בגדים ומשלם בכספי בעבור המוצר שבחרתי. זה אספקט מובהק של אנרכיה בחיינו. כשלא מדובר בהליך דמוקרטי, ובמיוחד אם קיים שוק חופשי (אני לא טוען ששוק הבגדים הוא חופשי), כל בחירה ורצון (הגיוני ומוסרי) של אדם יכולים להתממש בקלות. לצערי אפשר רק לדמיין כיצד היו החיים נראים ללא השיטה הדמוקרטית.

העסק המפוקפק בין פוליטיקאים לבעלי הון, שהוא תוצר ישיר של השיטה הדמוקרטית, לא נגמר בכיס של האזרח. בעלי אינטרס שמעבירים כסף לפוליטיקאים, מקבלים בתמורה הטבות רציניות דרך רגולציה שמתבססת על הקופה הציבורית. חברת מזון למשל, יכולה לקדם "חוק" באמצעות שדלנים שלא יאפשר תחרות בשוק. תיונים שבהם החיבור של החוט לשקיק הוא באמצעות מהדק, הם לא בטיחותיים. ולכן, הם לא מורשים להכנס לשוק המקומי. רגולציה מהסוג הזה, חוסמת באופן מיידי חלק גדול מהיצרנים, מכיוון שהם לא יחליפו את כל פסי הייצור שלהם לתיונים שמחוברים באמצעות דבק (זה יותר בטיחותי?). אז אותו יצרן נתן כסף לפוליטיקאי באופן חד פעמי, אבל התמורה היא יתרון תמידי עתידי באותו שוק וכתוצאה מכך, עוד כסף של הציבור זורם בלעדית לאותו יצרן מכיוון שנוצר סוג של מונופול באותו תחום. בסבב הבחירות הבא, אותו תורם נדיב, לא יהיה מוכן לתת כסף נוסף לפוליטיקאי אם הוא לא יקבל בהמשך משהו בתמורה. הפוליטיקאי, שחייב את התמיכה הכספית, יצטרך למצוא דרכים חדשות לפצות את התורם בעבור ההשקעה שלו בקמפיין. וככה זה ממשיך. התורמים נותנים תשלום חד פעמי והפוליטיקאים נותנים תשלום תמידי. זו הסיבה שבמערכת דמוקרטית, תמיד יתווספו עוד ועוד מיסים, החוב הלאומי תמיד יגדל וקריסה כלכלית היא בלתי נמנעת.

תכנית לימודים ממשלתית, מערכת החינוך, בית הספר, מסגרות חינוכיות לילדים וכל הגדרה אחרת שמאפשרת להורים להשקיט את מצפונם ולהרגיש טוב עם עצם העובדה שהם מוסרים את ילדיהם מרצונם לידי זרים, לא יחפו ולא ישנו את המציאות הקשה שמאחורי הבחירות האלה. הטלת הספק במערכת החינוך הממשלתית, עלולה להישמע מופרכת וחסרת משמעות לאזרח הממוצע, אותו אחד שגדל ו"התחנך" באותה מערכת מעוותת. אותו אחד שבשמחה ימשיך את העוול הנורא וישלח גם את ילדיו שלו למערכת ההרסנית הזו. מכיוון שאני מאמין גדול בהסתכלות בלתי תלויה על המציאות, אני יודע שרק הסתכלות שכזו יכולה לחשוף את האמת והשקר, את מה שבאמת קורה לעומת מה שהורגלנו\חונכנו להאמין שהוא נכון. אין כאן תאוריות קשר מומצאות או עלילה מסובכת. הדברים פשוטים ונראים לעין עבור כל מי שיבחר בכך. אם האמת האובייקטיבית היא ערך עליון בעבורך, ויש לך את הכנות והנכונות להבין את המציאות בכל מחיר, הכתבה הזו היא בשבילך.

בית הספר הוא לא מוסד עתיק יומין כמו שרבים נוטים לחשוב (או שלא). השימוש בבתי ספר הוא בן 100-200 שנים בלבד, תלוי איפה אנחנו נמצאים בעולם. בתי ספר הם מוסדות "חינוך" מפוקחים ומנוהלים על ידי ממשלות שבהם מחזיקים ילדים בקבוצות בחדרים סגורים ומוודאים שהם סופגים את התכנית הממשלתית. זה כולל את מה שהממשלה רוצה להכתיב בנוגע להיסטוריה, לזכויות שלנו ולדרך שבה אנחנו צריכים לנהל את חיינו. ילדים בגילים שונים מגיעים לבתי הספר מרצונם או בניגוד לרצונם ונדרסים תחת המערכת עד שיישרו קו עם התכנים הממשלתיים. במידה והילד מתנגד או לא משתף פעולה, ההורים שלו יפעילו לחצים נוספים וסנקציות שונות גם מחוץ לבית הספר על מנת שהילד יהיה "מחונך" כראוי לאזרח במדינה דמוקרטית. הילדים צריכים לזוז בין חדרים שונים בכל 45 דקות. המערכת מאותתת להם לזוז לחדר אחר באמצעות פעמון בדומה לרועה צאן שמעביר כבשים ממרעה אחד לשני. הילדים לומדים לציית ולהגיב לסימנים שונים, וכמובן שאי ציות לסימנים של המערכת גורר ענישה, לעיתים ענישה קולקטיבית. הילדים מורשים לדבר רק כשהמורה מתיר להם והם יכולים לדבר רק על מה שהמורה מחליט שמותר לדבר. כל תזוזה מהתנהלות השיח הזה, כמובן גוררת ענישה.

התנהלות המיקרו חברה בתוך בתי הספר, "מלמדת" את הילדים כיצד להיות אזרחים מהשורה. המשפט והצדק באים לידי ביטוי ביכולת של כל ילד להשתמש בכוחה של המערכת כנגד אחרים. במילים אחרות, כדי "לשרוד" ואפילו לשגשג בבית ספר, הדבר היעיל ביותר הוא להבין את המערכת והחוקים שלה ככה שתוכל לנצל אותם לטובתך. התנהגות כזו היא המתוגמלת ביותר. התנהגות מוסרית לעומת זו, עלולה (לא תמיד) להוביל את הילד לענישה ובמיוחד אם הוא עומד מול ילד שיודע להשתמש בכוחה של המערכת לטובתו. זה מנגנון פעולה זהה לדרך שבה אזרחים "צריכים" להתנהג בחברה דמוקרטית כדי לשגשג. הורים רבים מסוגלים להבין את הריקבון המוסרי שהוא אבן היסוד של בתי הספר, ועדיין, למרות הביקורת האישית, משוכנעים שאין חלופה או מערכת טובה יותר שתחליף את בית הספר. המחשבה הזו מבוססת כמובן על עצם היותם של ההורים, מוסריים ככל שיהיו, אזרחים מהשורה. צורת המחשבה שלהם מחייבת תמיד, החלפת מערכת אחת במערכת אחרת. מצב שבו אין מערכת שליטה, לא נתפס בעיניהם כמצב בעל היתכנות.

אם רוצים לא למסור את הילד למוסדות השלטון, צריך לבקש ולקבל אישור מהממסד. זה אפשרי אמנם, אבל עצם העובדה שהורה צריך לבקש רשות מאדם זר לטפל בילדיו כפי שהוא מוצא לנכון, לא נראה לכם קצת מוזר בלשון המעטה ? ואולי אפילו שגוי מיסודו ? הורים ששוקלים בחיוב להסיר כל התערבות ממשלתית בחינוך ילדיהם, מתלבטים ומתקשים לקחת את ההחלטה. זה מכיוון שהם עדיין שרויים עמוק בתוך תפיסה ממסדית והם חסרי יכולת לראות את האלמנטים החשובים ביותר עבור ילד, וחשוב מכך, האלמנטים החשובים ביותר שילד לא צריך לחוות לעולם. עיקר הסיבה לביטול בית הספר היא התכנים שאנחנו צריכים למנוע מילדינו ולא התכנים החלופיים שאנחנו נרצה לתת להם. כמו בתכנית תזונה בריאה, איזה שלא תהיה, התכנית תהיה מבוססת ברובה על הדברים שאנחנו לא אוכלים ולא על הדברים שאנחנו אוכלים. הבסיס לבריאות הוא קודם כל להימנע מרעלים, ולאחר מכן לבחור במה שטוב. חינוך והשפעה נפשית בהקבלה, מתבססים בראש ובראשונה על מה שאנחנו נמנעים ממנו, ורק לאחר מכן, מה שאנחנו מכניסים פנימה.

האמונה העיוורת בסמכותו של אחר, היא הגורם העיקרי והמרכזי ביותר לשעבוד בני האדם על ידי ממשלות ופוליטיקאים. אותה אמונה מסוכנת, היא הבסיס לכל מערכת ממשלתית, כולל את בית הספר. הסמכות היחידה שראוי שילד יאמין בה, היא הסמכות ההורית. הטבע האנושי בנוי בצורה מושלמת כך שהורה בצורה אבסולוטית ירצה את טובת ילדיו. האם אפשר להגיד את אותו הדבר על בית הספר ? כמובן שלא. ילדים נועדו כדי לגדול ולהתחנך בחיק המשפחה שלהם, עם אמא ואבא שאוהבים אותם. היכולת של המשפחה הגרעינית לחזק את האינדיבידואל ולתת לו כלים אמיתיים לחיות כאדם בוגר, היא עוצמתית ביותר ומושתת באופן טבעי ואבסולוטי בתוך תא משפחתי. תחושת השייכות של הילד למשפחה שלו, ל"שבט" שלו, תוך הבנה וקבלה של דרך החיים והמסורת, מעניקים לו ביטחון והבנה של מה חשוב באמת ומהי אהבה. ילד שגדל בתוך המשפחה שלו, וקיבל אהבה אבסולוטית ואמיתית, ידע תמיד להבחין בין מי שאוהב אותו לבין מי שמנסה לנצל אותו. אם מתחשבים בעובדה שממשלות הן בעצם חוות מס שמנצלות אזרחים, אפשר להבין מדוע יש להן אינטרס מובהק שילדים יגדלו רחוק מהוריהם. אותם ילדים יהיו קלים יותר לשליטה ומניפולציה וישמשו כאזרחים למופת בעבור הממשלה.

דאגה מרכזית של הורים רבים היא שאין ביכולתם לספק את הידע הלימודי שבית הספר יכול לתת לילדיהם, ולכן, מכיוון שהם לא מעוניינים לפגוע בסיכוייו של הילד להצלחה בחיים, מכיוון שהוא יהיה בור חסר השכלה במידה ולא ילך לבית הספר, הוא כנראה ידחק בבגרותו לשוליי החברה בתור אדם חסר יכולות וידע שיכול לתרום משהו. התפיסה הזו שגויה, וכדי לפתור אותה, צריך להגיד את האמת על הורות ועל תפקידו של ההורה. הורה, מתוקף היותו הורה, מחויב להיות האדם האיכותי, החכם והמוסרי ביותר שהוא יכול להיות בעבור ילדיו. הילדים שלך הם האחריות המלאה שלך ולא של מישהו אחר. לכן, אם אין לך את הידע והכלים לתת להם את כל מה שהם צריכים, עליך להתאמץ יותר, כמו שהתאמצת לחסוך כסף כדי לקנות את הרכב שחלמת עליו או שעבדת קשה בחדר כושר כדי שיהיו לך קוביות בבטן, אין שום סיבה שלא תהיה האדם הטוב ביותר שתוכל בעבור הילדים שלך. הילדים שלך הם ההזדמנות האחרונה שתהיה לך לשפר את עצמך בלהיות אדם. זו הזדמנות ולא מטלה ויש להתייחס אליה בכבוד שיא. ברמה המעשית, מה זה אומר ? אם אתה אדם חי, יש לך מקור הכנסה, יש לך משפחה וחברים, זה אומר שיש לך ידע וכלים לחיות בעולם הזה, אחרת לא היית שורד. את מה שיש לך, אתה מחוייב להעביר לילדים שלך. וכל מה צריך לעשות הוא להשקיע את הזמן. זאת אומרת, שאתה ההוכחה שאפשר לחיות בעולם עם סך כל הידע והיכולות שיש לך, אחרת לא היית חי. ולכן, זה מספיק בשביל ללמד את הילדים שלך. ואם אתה מאמין שמי שאתה, זה לא מספיק, כי אין לך מספיק ידע ויכולות, אתה יכול להביא את עצמך למקום שתוכל להתגאות בו גם עבור הילדים שלך. הדברים האלה כמובן לא פשוטים לביצוע, אבל אפשריים. השאלה היחידה שצריך לשאול היא מה הדבר המוסרי ביותר לעשות. משם מגיעה האנרגיה לדחוף ולקדם דברים.

ילדים שלא הולכים לבית הספר, לא חווים מפגשים חברתיים ולכן הם לא ידעו כיצד לנהוג בחברה. זה הטיעון השני שהרבה הורים משתמשים בו כדי להצדיק את הבחירה שלהם למסור את ילדיהם לידיים זרות. זה דבר שבהחלט שווה לבחון מקרוב. האם בית הספר באמת נותן לילד התנסות חברתית רלוונטית לחייו הבוגרים ? מדובר בסופו של דבר בכמה מאות אינדיבידואלים שנכנסים למתחם אחד בלי שיש להם אינטרס משותף ובלי שניתנה להם האפשרות לבחור אם להיות שם. זה המבנה החברתי שאיתו הילד "ילמד" להתמודד. איפה בחיינו הבוגרים אנחנו מגיעים לכזה מבנה חברתי ? יש רק תשובה אחת לשאלה הזו, בתי כליאה. אסירים סגורים בתוך מתחם הכלא יחד עם עוד מאות אינדיבידואלים בעלי אינטרסים שונים שלא ניתנה להם האפשרות לבחור אם להיות שם. אז מזל טוב לכם ! תהיו בטוחים שאם שלחתם את הילד לבית הספר, הוא ירכוש את הכלים המתאימים להתנהלות בתור אסיר בבית כליאה. סיטואציות חברתיות נורמליות שאכן קיימות בחיים האמיתיים, הן מפגשים משפחתיים או מפגשים קהילתיים, ברוב הפעמים יהיו שם כמה עשרות בני אדם בלבד והחשוב מכל, כולם מגיעים בהסכמה וממקום התנדבותי ומקדמים אינטרס משותף. אלה מפגשים חברתיים שמתקיימים ללא התערבות בית ספר. אינטרקציה חברתית נוספת היא מפגש מצומצם של 2-4 ילדים למטרות של משחק או למידה משותפת. גם במקרה הזה, אין צורך בבית הספר. בנוסף, אף אחד מאיתנו לא מותאם לפגוש כל כך הרבה בני אדם שונים בכל יום, זה יוצר שחיקה בתפיסת היחודיות של האינדיבידואל. נוצרת תחושה ש"כבר ראיתי הכל" והאדם כבר לא ממש מתרגש מהיופי והייחודיות של בני אדם אחרים. ילדים שלא הולכים לבית הספר, חווים אינטראקציה עם פחות בני אדם באופן משמעותי לעומת ילדים שהולכים לבית הספר. ולכן, ההתרגשות שלהם כשפוגשים אדם אחר היא גבוהה ואיתה גם הסקרנות. הם מעריכים מפגש ושיחה עם בני אדם אחרים ורוצים לחוות יותר מהם. וזה מה שעושה אותם בני אדם אמפתיים ומוסריים יותר.

ולמרות כל זה, עם החסרונות וחוסר ההתאמה של בית הספר, אנחנו רואים ילדים שמשגשגים ומאושרים במסגרות החינוך הממסדיות. איך זה יתכן ? זו שאלה שגם אני שאלתי את עצמי לא מעט. כאחד שגדל במערכת החינוך הממשלתית, לא יכולתי שלא להבחין בצד הזה של המשוואה, יש ילדים שבאמת נהנים בבית הספר, זו עובדה. השגשוג בבית הספר יכול לנבוע משתי סיבות שבסיסן הוא רמת אינטליגנציה גבוהה, גם שכלית וגם חברתית. ילדים למעשה מצליחים בבית הספר למרות הריקבון של המערכת ולא בגללו. הסוג הראשון של הילדים שאוהבים את בית הספר הוא הילדים הלא מוסריים ובעלי אינטליגנציה חברתית גבוהה. הם מבינים את הצורה שבה המערכת עובדת, ומסוגלים להרים את עצמם על חשבונם של אחרים. את הילדים האלה יהיה אפשר למצוא בהמשך החיים או בבתי בכלא או בכנסת ישראל. הסוג השני של ילדים שאוהבים את בית הספר, הם ילדים מאוד מוסריים ומאוד אינטליגנטים שכלית. הם מקבלים את האמונה שבית הספר הוא מקום אידיאלי בשבילם ולכן הם עושים כל מאמץ לרצות ולשתף פעולה עם המערכת. בגלל האינטליגנציה הגבוהה שלהם, הם גם יצליחו מעבר לכל השאר במדדים של בית הספר. הילדים האלה, הם דוגמא מצוינת מדוע יש לבטל את בית הספר, מכיוון שהפוטנציאל העצום שלהם יכול להתממש באלפי מונים יותר במסגרת מוסרית וללא כפייה.

מערכות החינוך הממשלתיות, טבועות בתוך רובינו בצורה כל כך עמוקה, עד שלא מתאפשר לנו להעלות על הדעת קיום בלעדיהן. חשוב לזכור, שהבחירה בסופו של דבר היא שלנו והאחריות על ילדינו, היא חובתינו. האם זה נח ? האם זה ניתן לביצוע ? השאלות האלה אינן רלוונטיות. השאלה הראויה היחידה היא, מה הדבר המוסרי לעשות ?

קשר של הסכמה ושיתוף פעולה בין בני אדם, הוא אחדות. קהילתיות שיתופית שבה כולם מסכימים על רעיון או דרך ובעבורם מוכנים לוותר ולהתפשר. שיתוף פעולה בין בני אדם להשגת מטרה משותפת, הוא כנראה אחד מהאלמנטים המרכזיים שמגדירים אותנו כבני אדם. אין כמעט בעלי חיים אחרים שמסוגלים לשיתוף פעולה בהיקף גדול כמו בני אדם. כמובן, גם בממלכת החיות אפשר לראות חיים שיתופיים בלהקות ואפילו תכנון אסטרטגי כמו צייד משותף, אבל תרחישים כאלה, לא קיימים בסדר גודל של אלפים ויותר. בני אדם באמת ייחודיים ביכולת וברצון לאחדות בסדר גודל יוצא מן הכלל. במידה ניכרת, השיוך לקבוצה או להקה, כל כך חשוב, עד שהחיים שלנו ממש תלויים בזה. סיכויי ההישרדות והקיום של אדם בתוך קהילה הם גבוהים משמעותית לעומת אדם בודד. שיתוף הפעולה בין בני אדם בקבוצות גדולות, הוא גם הסיבה העיקרית לדומיננטיות המוחלטת שלנו על כל שאר היצורים החיים. זה כל כך רלוונטי, אם מסתכלים על הנתונים היבשים בלבד. מה היה קורה אם ביום אחד, כל החרקים בעולם היו מחליטים להתאחד ולהשמיד את האדם ? ממלכה אחת בלבד, החרקים. במצב כזה, לא היה לנו שום סיכוי נגדם, לא מספרי ולא טכנולוגי. וזו רק ממלכה אחת. איזה יופי שהם לא באמת התאחדו נגדנו. אבל מה בנוגע לבני אדם ? מה אם בני אדם מחליטים להתאחד, או לפעול בשם האחדות כנגד אדם או קבוצה אחרת ?

בגלל המשמעות הגדולה כל כך של אחדות וקהילתיות, הדבר טבוע בנו ואנו שואפים אליו בכל מחיר. בני אדם נחרדים רק מהמחשבה של להיות בודדים או מנודים ללא קהילה תומכת. כמו הרבה דברים אחרים בטבע האנושי, אנשי מכירות חכמים למדו כיצד להשתמש בכמיהה האנושית הזו, להיות חלק ממשהו, כדי למכור לנו מוצרים שונים. בני אדם מאוד רוצים לצעוד מתחת לדגל, לא בגלל הדגל, אלה בגלל כל שאר בני האדם שנמצאים תחת אותו הדגל. זה נותן תחושת ביטחון ועוצמה. לכן, אנחנו אוהבים לעודד את קבוצת הכדורגל של העיר שלנו, לצפות בסדרת הטלויזיה שכולם מדברים עליה, לשתות את המשקה שכל ה"חבר'ה" שותים וללבוש את הבגדים ש"כולם" חושבים שהם הכי יפים. דעת הרוב, הקבלה וההסכמה של חברה מסביבנו, מכתיבים לנו כמעט כל "בחירה חופשית" שאנו עושים. לאורך זמן, ההליכה בתלם החברתי המקובל, תביא את רובינו לתוצאות שמוגדרות "טובות" ברוב המקרים, ולכן, זו תהיה עצה טובה להעביר הלאה מדור לדור. "עשה מה שכולם עושים, זה הדבר הנכון לעשות". המסר הזה עובר מהורים, אנשי חינוך ופוליטקאים באופן ישיר ובעיקר, באופן עקיף ולא בהכרח מילולי.

בגלל העוצמה הגדולה כל כך שבאחדות, כל פוליטיקאי, בכל קמפיין פוליטי, ידע להשתמש בדיוק במסר הזה כדי למשוך תומכים. הרעיון הוא שככל שנהיה יותר בני אדם שמחוייבים לאותה מטרה, כל אינדיבידואל "ירוויח" יותר בסופו של דבר. האם זה מה שקורה בפועל ? לצורך השאלה הזו, נשים לרגע בצד את העובדה שפוליטיקאים תמיד משקרים. נדמיין לרגע שכל הפוליטיקאים אומרים את האמת ופועלים למען האזרחים במסירות. האם אחדות בין בני אדם כקולקטיב, מטיבה עם האידיבידואל ? ההיסטוריה האנושית, מוכיחה לנו שלא כך הדבר. השרשרת האנושית שממנה מורכבים הדורות, משחר ההיסטוריה ועד היום, משובצת באינספור פשעים מתועבים שנעשו כולם בשם האחדות. בגלל השייכות לעם או לקבוצה מסוימת, פוליטיקאים הניעו אינדיבידואלים לפעול לקידום של שוד, ביזה, רצח, אונס, השפלה, הרעבה, התעללות ושלילת זכויות אדם. בשם הרצון הבלתי מתפשר להיות חלק מהכלל, אזרחים מן השורה מוכנים לחצות כל גבול מוסרי בלי להניד עפעף. בכל סיפור כזה שיסופר, האזרח מן השורה יסכים ויניד את ראשו, "איך דברים כאלה קרו ? איזה מין בני אדם התנהגו ככה?" , הוא ישאל בזעזוע עמוק. בזמן שהוא עצמו, באותו הזמן בדיוק, משתף פעולה עם פסיכופטים צמאי דם שעושים בדיוק את אותם דברים ובשם אותו הרעיון - "אחדות".

עצם ההבנה של האמת הזו, היא קשה בדרך כלל, וקבלה שלה, ברוב המקרים היא בלתי אפשרית לרוב מוחלט של בני האדם. אדם שלא מעוניין להיות חלק מקולקטיב, מתוייג כמעט באופן מיידי כ"אגואיסט", "אנוכי" או "חסר רגישות לזולת". כאילו שאדם לא יכול להיות טוב לב ואוהב אדם אם הוא לא מעוניין להיות חלק מקולקטיב מנוהל. באופן מצחיק ועצוב גם יחד, הדחייה החברתית הזו, היא בדיוק הסיבה שבגללה בני אדם לא מעוניינים לצאת מחוץ לקהילה. עצם הידיעה שאני נתפס באופן שלילי בעיני אחרים, כל כך מפחידה שאין לי שום רצון להתקרב לסיטואציה כזו. הבעיה נעשית חמורה מאוד בהקשר של אנרכיה. אנרכיסט שמודע לסכנות הטמונות באחדות, רוצה לקדם עולם חופשי שבו הכל נעשה בהתנדבות וללא כפייה אלימה. בגלל הרצון לאפשר לכל בני האדם חשיבה עצמאית ללא הפעלה של מניפולציה מבוססת "אחדות" וללא כפייה אלימה, הוא ימצא את עצמו במצב בלתי אפשרי. מכיוון שפוליטיקאים בעצמם אינם מוסריים, הם מרשים לעצמם לקדם מציאות של קולקטיב מנוהל (חברה פוליטית) בכל אמצעי, לא מוסרי ככל שיהיה. מעטים בני האדם שמסוגלים לראות דרך שטיפת המוח והאינדוקטרינציה הממסדית. לכן, אנרכיסטים בדרך כלל עוברים שלב ראשוני של רצון עז לשנות את העולם, להראות לבני האדם את הדבר הנכון והמוסרי ביותר. לאחר זמן מסוים, ארוך יותר או פחות, התמונה מתבהרת והם מבינים שאין בידיהם את הכלים להשפיע באופן ניכר מעצם העובדה שהם בוחרים במוסר אובייקטיבי כערך עליון, וככל שהאמת מתנוססת יותר גבוה מעל ראשם, ככה הם ידחקו יותר לשולי החברה ויהפכו מושא לבוז ולעג. לכן, בשלב המאוחר יותר, אנרכיסט ישמור את האמת בעיקר לעצמו. האנרכיסטים הגדולים ביותר, בני אדם שמבינים חופש בצורה כמעט אבסולוטית, נמצאים בינינו, הם שותקים כשאתם שולחים את הילדים שלכם למערכת ה"חינוך", שותקים כשאתם מצביעים ונותנים כח לעוד פוליטיקאי מושחת, שותקים כשאתם מדירים את מי שלא חושב כמוכם מכל מקום אפשרי, רק בגלל שזה מה שפוליטיקאי ציווה עליכם, בשם האחדות. השתיקה הזו מהדהדת, הזעקה הזו מעורבבת בחולות הזמן ומהולה במי שבעת הימים, זו האמת הכי יפה שאף אחד לא יספר לכם.